Toriton Ikebukuro Tobu‬ - Tokyo

אקי נזכרה בסושיית הילדות שלה מהוקאידו, האי הצפוני של יפן, והתוכניות לארוחת הערב השתנו ברגע.


זו סושיית מסוע איכותית, מהסוג שאהוב על יפנים. באים כדי לאכול ולא כדי להיראות.
מקומות כאלו מושכים אליהם קהל מקומי רב, ונאלצנו לחכות בערך 40 דקות בתור.
לאחר מכן, הללויה.


נתחי הדגים עצומים והסושי מחוספס מאד. לא מקושט, פרקטי, טרי, כמעט מגושם. סושי של דייגים.


חלק מהמנות המיוחדות שהזמנו -


למה בכלל אתם טורחים לפלט? שימו כבר את כל הדג וזהו.



לדיונון טרי יש רק כמה שעות של חסד, אחר כך הוא לא אכיל. וזה היה מהמעולה שבמעולים.





פעמונים נשמעו בחלל המסעדה והשפים צעקו - משלוח חדש של סרטנים! משלוח חדש של סרטנים. יש רק 8 מנות. ידיים הונפו באוויר, והראשונים זכו לטעום.
מעולם לא טעמתי בשר סרטנים מענג כל כך.



הוקאידו ידועה בקיפודי הים שלה, והם מיובאים במיוחד עד לטוקיו בשביל המסעדה הזו.



וחביתה חמה לקינוח. דוחפים קצת דייקון מגורד לחריץ שבקובייה, שופכים עליו סויה ואוכלים. 




Mentsu-Dan - Tokyo

גשם מטורף שטף את טוקיו, אני, אקי והונאצו חלקנו מטרייה אחת ורצנו חסרי אונים בין הצמתים המתישים של שינג׳וקו. לא הצלחתי לשלוף את הטלפון כדי לנווט, רק יד אחת פנויה והיא רטובה לגמרי, אנחנו במנוסה שלא נגמרת והבטן עושה ברוגז.

״אודון סוקי?״ (אוהבות אודון?) שאלתי תוך כדי ריצה וקיבלתי את התשובה שקיוותי לה. ליפנים יש דרך משלהם להסכים, הפה סגור והגרון נוהם Un.


פניה אחת מהכביש הראשי ונכנסו אל האודונייה האהובה עלי. אטריות מהסוג העבה (Sanuki Udon), חלקלקות כמו צלופחים, הכל נעשה במקום ומבושל באמבט אדים עם ההזמנה. 


בחרנו באודון חמות עם ביצה, ובכמה תוספות מטוגנות. לגרגרנות מסתבר אין גבולות מדיניים. 
היה נפלא, זול, פשוט וענייני. תוסיפו למפות שלכם, אולי ירד גם לכם גשם. 





איך לאכול סושי כמו מקצוען


את האיור הזה הכנתי במקור עבור המורה שלי ליפנית, מגומי סנסיי. העלתי אותו מחדש בשינוי צבעוניות


יוגורט חמוד בכל בוקר














Hakushu Teppanyaki - Tokyo

מרחק הליכה קטן מתחנת שיבויה הוא כל מה שהיה צריך כדי להתנתק ממפלצות הבטון של העיר המנוכרת ולגלות פינה חמה ואנושית.
מאיה הובילה אותנו בין הסמטאות אל מסעדה לבבית שהיא זכרה מהטיול הקודם, ובצדק רב. זוג זקנים מנהלים אותה, היא על הגריל, הוא על הבשרים, וביחד, גב אל גב, הם הרכיבו לנו ארוחה שנזכור לשנים רבות.



הגריל הגדול הוא מרכז המסעדה, ורוב הפריטים בתפריט עוברים דרכו, אבל הגענו למטרה מסויימת ובחרנו בהתמחות של המקום, בשר קובה.
הזמנו שני סוגי נתחים, סינטה (150 גר׳) ופילה (180 גר׳). כ״א עלה בערך 8000 ין. (240 שקלים).
מאד לא זול, אבל אני לא מצטער על אף שקל שבוזבז שם.


לזוג המקסים היה קצב משלו. הגברת המבוגרת נעה לאט, באלגנטיות. תנועות סבלניות כאילו מודדת כל אחת מדודה. בעלה מאחור פורס נתחים משויישים לפי הקצב שלה. מדי פעם הם מחליפים מבט, בקושי מדברים, מחייכים הרבה.

בזמן שחיכינו לבשר היא צלתה לנו ירקות ופרוסת לחם.


שלוש צלוחיות לטבילה - מלח ופלפל מימין, במרכז סויה עם חלמון וחרדל, ומשמאל חומץ ודייקון.


הירקות היו נפלאים, מאיה אפילו אכלה חציל.


בהמשך הגיע הבשר, והוא הונח ישירות על פרוסות הלחם. 
אני לא אסתבך בתיאורים, כי הם דרך סלולה לקלישאות שקשה לתמרן בניהם. מי שטעם קובה יודע מה משמעות המושג ״נמס בפה״. הבשר היה מופלא, לא פחות, והביס שמיימי. 


בלי לשאול אותנו, כל נתח חולק לשניים והוגש לשנינו במקביל. יש לזה יתרון מסויים כי יצא לנו לטעום משני הסוגים (ואנחנו מעדיפים את הפילה). אם תגיעו כזוג נמליץ גם לכם לחלוק שני סוגים.

לסיום נלקחו פרוסות הלחם שספגו את טעמי הבשר, וטוגנו מחדש על חמאה חומה. את הריחות שעלו מהפלנצ׳ה, של פרנץ׳ טוסט טרי אני זוכר עד עכשיו.


התאהבנו בצמד ובמקום, ולא נשאר לי אלא לשלוח אתכם לשם ולהתגעגע בעצמי.
כן זה יקר, כן, זה שווה את זה.
זה הסטייק הכי טוב שאכלתי ביפן.

צריך להזמין מראש, עדיף לתת למלון שלכם לעשות את זה עבורכם ביפנית. ובאותה הזדמנות בקשו לשבת על הבר כדי לצפות במופע.




יש לך דג ענק באוניגירי או שאתה סתם שמח שאני בסביבה?




ממתקים לכלבים

ביפן אוהבים מאד בעלי חיים ומתייחסים אליהם כמו לילדים. למעשה יש יותר כלבים וחתולים ביתיים מאשר ילדים בכל יפן, והם נחשבים לחלק מהמשפחה.

לא מפתיע למצוא חנויות לבגדי כלבים, עגלות ואקססוריז, אבל החנות הזו הפתיעה אותי ממש.
הם מוכרים חטיפים *בריאים* לכלבים. בלי סוכר ודברים רעים, אבל במתיקות יפנית כמו אחרונת הקונדיטוריות.
כל מה שאתם רואים בתמונה אלו מאכלים לכלבים. עם יד על הלב, בא לי לטעום את רוב הדברים.






אמריקנו קר בקרטון חלב. הגיוני




Takamaru - Tokyo

אחת האיזקאיות האהובות עלי בטיול הזה. מקום חברותי וקליל, בלי גינונים יפנים, אלכוהול זול ואוכל מעולה. ההתמחות בדגים טריים ופירות ים.


פלטת סשימי עצומה, ולקחנו רק את הבינונית. 90 שקלים.


צדפות ומלפפונים בויניגרט חרדלי, לא פוטוגני אך מושלם.


נאטו וטופו מטוגן, אל תזמינו אם אתם לא יודעים מה אתם עושים. לקח לי זמן רב להתרגל, וזמן נוסף לעבור לצד האוהב. רוב המערביים לא מסוגלים לסבול את הריח שלו על השולחן.


דג סול צלוי



המקום מתמלא די מוקדם באנשי עסקים שבאו לפרוק יום עבודה. הצוות מקסים, שירותי, ואדיב מאד. המחירים טובים והאווירה קלילה ומשוחררת. מומלץ מאד. 











© Street Food Fighter
Maira Gall