Totokichi

איזקאית דגים ופירות ים שנראית כמו חנות רנדומלית בשוק דגים אבל נמצאת באמצע shinjuku sanchome, רובע של איזקאיות וחיי ערב.
הסחורה טרייה מאד (יעידו הארגזים שנמצאים בכל מקום), הכל עונתי והטיפול מינימלי. זה מקום משוחרר לארוחת ערב קלילה עם קבוצת חברים.



השירות היה הדבר הכי לא יפני, מעבר אליו, האוכל והאלכוהול מצויינים.  

פתיח (אוטושי, שהוא סוג של דמי כניסה)


סלט כרוב עם רוטב של מיסו לבן ומיונז יפני. מאיה הזמינה עוד קערה רק של הרוטב הזה. 


צדפות טריות


קרוקט סרטנים


בשר סרטנים וגבינות מוקרם בתוך השריון


קלמאי שלם צלוי, פגז.


צלחת סשימי


וסנדוויץ שיראסו (דגיגונים זעירים) בשיסו


פסיפיק סאורי, דג סתיו נהדר בגירסת סשימי


משהו כמו 200 שקלים לשניים, עם סאקה מעולה.



Creamia Silk cream

המטייל הרעב שלח אותי לגלידרייה הנהדרת הזו, שמעבר לגלידה השמנתית, הדבר המיוחד מבחינתי היה הוואפל שבו הוגשה. עשוי ממעיל רוח של נמלה ויכול להשבר רק ממגע קל באצבעות. טעים שאין לתאר. 






Rope - Tokyo

אין דרך הגיונית להסביר את זה.
חנות שלמה שמוקדשת לבגדי נשים משומשים, שמיועדים לקהל גברי פרברטי.

אפשר לקנות תחתונים עם תמונה של הבחורה שלבשה אותם.


או בתפזורת, במחיר זול הרבה יותר.


יש גם בגדי בית ספר ובגדים משומשים אחרים עם שמות הנערות, לפעמים בתיאור סוג הבושם שלהן וחשבון הטוויטר (שפופולרי הרבה יותר מפייסבוק אצלנו)






רק ביפן

הולך לו גאייג׳ין ברחוב, רואה מכונת משקאות חדשה שהוא לא מכיר.



מתקרב, שולף את הארנק, ממצמץ, פייס-פאלם וסיבוב פרסה.




Dosanjin - Tokyo

ביקורות מהללות באינטרנט שלחו אותי אל ההמסעדה הזו, וכנראה שהגעתי עם צפיות גבוהות מדי, אחרת אין לי הסבר להייפ. 


זו מסעדת סובה מוערכת מאד, שמכינה בעצמה את האטריות ולא מסתפקת בסוג אחד אלא מייצרת בצקים שונים לסוגי המנות. מיד עם הכניסה תוכלו להבחין בחדר הלישה. 


חלל גדול בעיצוב יפני רטרואי, כמו סצינה ממד מן. שעת הצהרים המאוחרת רוקנה את המסעדה מרוב האורחים ויכולתי להיהנות מהשקט והגן היפה. שעת זן. 


יש סטים זולים בצהרים, בחרתי Sudachi Soba, אטריות דקות במרק הדרי. 
לפתיחה, שוצ׳ו (אלכוהול יפני, שאינו סאקה) ממיצוי של סובה (בדרך כלל מתפוחי אדמה).
היה עדין ונעים.


שתי צלוחיות מוזרות. פודינג דלעת, וירקות עטופים בג׳לטין דאשי רוטט.


קערת הסובה הגיעה, ונראתה מרשימה ביותר.
מרק דאשי עדין מאד, סובה דקה ופרוסות סודאצ׳י, פרי הדר יפני דמוי יוזו שצפות מעל וצובעות את המנה בטעם חמצמץ.


זה היה טעים אבל לא קיבלתי את אפקט הואו שקיוויתי לו. הטעם היה מרומז מדי, אטריות הסובה הרגישו פשוטות ביותר, בנגיסה רכה וחסרת התנגדות, וללא הטעם האדמתי שאני תמיד מחפש. 


כמה נתחי טמפורה נפלאים החזירו את החיוך 


אני וקאבוצ׳ה, הדלעת היפנית, חברים טובים.


זו היתה ארוחה טובה ולא יקרה. יכול להיות שהייתי נהנה יותר ממנת סובה אחרת, כי בכל זאת אי אפשר להתעלם מהשבחים בכל אתר. הייתי רוצה חוויה מתקנת.
אני אהיה הוגן עם עצמי אם לא אשלח אתכם לשם במיוחד כמו שאר הבלוגים שקראתי, אבל נסו בכל זאת לקרוא עליה, ואולי לבקר ולספר לי אם החמצתי משהו.





Enshuuya 遠州屋 - Tokyo

לפני שנה וחצי טסתי ליפן וגרתי אצל האמא המארחת שלי, שפית יפנית לשעבר שעשתה הסבה לעולם הטלויזיה החלול. ביחד איתה הסתובבתי בשווקים, חנויות וסמטאות חבויות של העיר, ולמדתי על בישול יפני ביתי.
כשהיא שמעה שחזרתי אל טוקיו לא היתה דרך להתחמק ממפגש מרגש איתה ועם הדודה שלה, מיצ׳יקו סאן המקסימה, פודית יפנית מבוגרת שמנהלת בקור רוח מפעל לעוגיות Monaka.



הדודה מכירה כל מסעדה טובה באסקוסה ואיזור Tairo, וידעה תמיד לשלוח אותי אל המקומות הטובים שמדריכי התיירים לא מכירים. הפעם היא בחרה באיזקיית שאבו שאבו בסגנון מסורתי.



אחרי טקס ברכות והחלפת מתנות, ישבנו על הרצפה וצלינו דגים טריים וירקות בסיר שהתחמם על השולחן.





לאורך הערב הן השקו אותי בסאקה ובירה יפנית, תחקרו אותי ביפנית על מה שאכלתי בטיול, ביקשו לשמוע על פוקואוקה הרחוקה ועיניהן נצצו כשדיברתי על הטופו של קיוטו והבדלי איכויות בסובה.


עם הזמן הגיעו לשולחן קרוקרטים של צדפות, צדפות טריות שאודו בסויה, סשימי וחטיפים שונים.







היה מקסים, מרגש, וכיף גדול לשמור על קשרים עם חברים בארצות רחוקות. אין לי את זה ביותר צופית גרנט.
Shinobu san, Michiko san, Doumo Arigatou Gozaimasu!


Know Your sushi




© Street Food Fighter
Maira Gall