Asadachi - Tokyo

סמטת השתן שצמודה לתחנת שינג׳וקו היא המקום אליו מתנקזים אנשי עסקים בסיום יום עבודה, מצטופפים באיזקיות זעירות, שוטפים את היום בבירה וטורפים שיפודים לוהטים ישר מהגריל. בחיי שזה אחד מהבילויים הליליים הטובים שאני מכיר.

מקום אחד קטן שונה משאר הכוכים בסמטה, במקום החטיפים המוכרים הוא מוכר מאכלי סטאמינה שמקורם בבתי מרקחת סינים עתיקים, ודי לתרגם את שם המסעדה ל״זקפת בוקר״ כדי להבין במה בדיוק מדובר. 

בזמן שישבתי על הבר הצר, ישב לצידי אדם מבוגר ולגם בקולניות מרק צב. לסיום הוא חתם קאנג׳י מגושם על השריון שיתלה מאוחר יותר כמזכרת. 

בתפריט על הקיר שכתוב כולו ביפנית אפשר למצוא לב צפרדע פועם, דם צבים, ליקר נחש ומבחני אומץ נוספים. 

הפתיח שלי היה סולידי יותר. אוזני חזיר.

מרקם נוקשה, סחוסי וללא טעם בשרי. 

מה המנה הכי פופולרית פה? שאלתי, ובעל המקום החשדן עימת אותי עם אתגר לא פשוט. אשך חזיר טרי.

הוא פילט אותו מולי, טרי וורדרד. ואני קרסתי אל תוך עצמי.
מזג קצת סויה, שמן שומשום, מיקם חלמון ביצה טריה מעל, וביקש - תערבב הכל יחד.

פלפלים חריפים צלויים היו חוצץ לקראת הדבר הבא. 

סלמנדרות צלויות. 

הוא סיפר לי שאין לו מקפיא, הכל מגיע טרי מההרים, שם דוד שלו צד עבורו את המזווה המשתנה.

״אלו סלמנדרות של מים מתוקים״ הוא הסביר, ״אין להן טעם בפני עצמן, אז אני מוסיף הרבה רוטב״.
וזה היה שיפוד מוזר. כן, קצת כמו עוף, אבל במרקם אחר לגמרי. העצמות פריכות והעור גמיש.
הבירה עזרה להתגבר על זה.

בעל המקום והטיפוסים שחלקו איתי את הספסל היו חשדניים בהתחלה, אבל נפתחו מהר מאד והיו אדיבים למדי. השקנו כוסות, הזמינו אותי לשוצ׳ו (אלכוהול יפני זול) וגישרו בתנועות ידיים וכמה מילים בודדות באנגלית על הדברים שלא הבנתי בתפריט הבלתי אפשרי. 

(נסו לדמיין שיכור מחקה קירקורי צפרדע (kero kero ביפנית) תוך כדי כפיפות רגלים ותנועות שחייה חזה). 

למי שמתעניין בהרפתקאה הזו, קחו איתכם חבר יפני או מישהו שדובר את השפה, אחרת התקשורת תהיה בלתי אפשרית.